"מתי הבחנתם שהילד נהיה לפתע שקט?" שאלתי את ההורים שישבו מולי. האב פכר את ידיו, בעוד שעיני האם עיניה התמלאו בדמעה. ליבי נצבט על שנגעתי בכאבם, על שאולי עוררתי בהם רגשות אשם. האב כחכח בגרונו וניסה להסביר לי ואולי גם לעצמו, "תביני, הוא היה ילד עם טמפרמנט. הוא העסיק אותנו כל היום . בסוף היום היית מוצאת אותי ואת אשתי מותשים כאילו אחרי קרב. כך שמאותו יום שנהיה שקט חשבנו לעצמנו ב'ה הבנאדם תפס עצמו , נרגע ולא חיפשנו סיבות למה זה קרה . פיללנו שהשקט הזה ישאר כך"

ואני המשכתי "ומה קרה שהתחלתם לחשוב שאולי משהו אחר עובר על שרוליק?"

האם הצטרפה לשיחה "התחלנו לשים לב שגם שמחת החיים שלו נעלמה. פתאום הוא לא נעשה רק שקט אלא גם עצוב או קפוא. חיפשתי את הניצוץ בעיניים שהיה לו כשהיה מתכנן משהו קונדסי. פתאום התגעגעתי לשובבות שלו שהדביקה את כולם גם בעליצות ושמחה בבית".

ילד שהיה מוכר כילד 'שובב', חסר שקט, פעלתן, שהופך לפתע לילד שקט, מופנם, 'ילד רגוע'.

ילד שהיה מוכר כילד שהרבה להכעיס את סובביו, שהיה קשה לווסת את רגשותיו, התפרצויותיו, שהופך לפתע ל'ילד טוב', צייתן, שממהר לציית לדרישות הסביבה, ומנסה בכל מאודו לרצות את המבוגרים.

ילד שהיה מוכר כילד שקט ורגוע, נוח לבריות שמקצין את התנהגותו ונהפך לפתע לעצור, 'קפוא', 'משותק' מלפעול.
במצבים אלו עולה החשד כי הילד מאותת על מצוקה עמוקה, על חרדה גבוהה שאין הוא מסוגל להתמודד איתה.

הורים רבים טועים לחשוב שמדובר בשיפור של ההתנהגות וממשיכים לעודד את ההתנהגות 'הטובה'. "אתה רואה?! כשאתה רוצה להתנהג טוב אתה יכול".
יש הורים שמצליחים לזהות שמשהו לא טוב עובר על הילד , ומנסים לשאול אותו "מה קרה לך?" "מה קרה שנעשית שקט? " . רוב הילדים אינם יודעים לענות על השאלה הזו. זו שאלה רחבה מידי. הם גם לא תמיד מסוגלים לקשר בין ההסתגרות שלהם למצוקה. מתבגרים עשויים להסתגר יותר משאלה כזו ולחוות אותה כשאלת האשמה. בכלל, ילדים שחווים מצוקה גם אם היא תוצאה של גורם חיצוני היא עשויה להתלוות עם רגשות אשם עצמיים, רגשות אחריות מדומה, בושה וכד'.

אחד הדברים שחשוב שהורה יעשה במצב זה הוא לשאול ישירות ובפשטות "האם יש מישהו שמציק לך?" , "האם מישהו עושה לך לא טוב? "האם יש מישהו שנוגע בך באופן לא נעים"? "האם מישהו אמר לך לא לגלות לאמא או אבא"?..
ילד לא יודע לרוב לספר מה מציק לו ושאלה ישירה ופשוטה לרוב מסייעת לו להגיד מה או מי מציק לו.

מתבגרים במצבים אלו (שלא כחלק מההתנהגות ההתפתחותית) יכולים להיות במצוקה רגשית בגלל מצוקה אמיתית של חבר או מישהו אחר ששיתף אותם בסוד קשה. ולכן, חשוב לשבת איתם ולהעביר לכם את תחושתכם שנראה שהוא עובר משהו ואם הוא היה רוצה לשתף. מתבגר שנמצא בקשר טוב עם ההורה עשוי לשתף או לפחות להגיד שהוא לא רוצה אך הוא יחווה את ההתערבות התומכת של ההורה כהקלה על מצוקתו.

לסיכום, במצב שבו הורים מזהים שינוי קיצוני ופתאומי בהתנהגותו של הילד , התנהגות הפוכה לאישיותו ,משקט לסוער, מסוער לשקט , ממרדן לצייתן או התנהגות מוקצנת של אישיותו משובב לתזזיתן, מילד נוח ושקט ל'קפוא ומשותק', חשוב לברר אם יש משהו בסביבה שעורר את המצוקה.

בכל מקרה ועם כל ילד חשוב שאתם ההורים תעבירו לו את התחושה שאתם המבוגרים , לוקחים אחריות על המתרחש בסביבה, יש לכם יכולות וכוחות ובסיעתא דשמיא תעזרו לו ותתמכו בו עם כל מה שעובר.

ד"ר רונית לזר, עו"ס קלינית, מטפלת במבוגרים וילדים.
עוסקת בפסיכותרפיה פסיכואנליטית, טיפול אישי, זוגי והדרכת הורים.
חברת סגל האקדמי של אוניברסיטת חיפה. מרצה במכללה החרדית מבח"ר .
לשאלות ולתגובות [email protected] או לנייד 052-6346334